עורך דין יניב גבריאל הפר זכויות יוצרים

בתחילת חודש פברואר 2018 כתב כבוד השופט אביים ברקאי פסק דין ארוך, מפורט וחמור מאד לגבי עורך דין יניב גבריאל, בעליה של המכללה למיסים וחשבונאות, בשל הפרת זכויות יוצרים סדרתית.

בתחילת חודש פברואר 2018 כתב כבוד השופט אביים ברקאי פסק דין ארוך, מפורט וחמור מאד לגבי עורך דין יניב גבריאל, בעליה של המכללה למיסים וחשבונאות, בשל הפרת זכויות יוצרים סדרתית.

עורך הדין גבריאל, שהנו גם יועץ מס, העתיק משלושה תובעים שונים כתבות שכתבו ופרסמו באתרי האינטרנט שלהם, עשה בהם שימוש כבשלו ופרסם אותן באתרי האינטרנט של משרד עורכי הדין שלו וכן באתר המכללה למיסים וחשבונאות.

בית המשפט החליט לאחד את שלושת התביעות השונות שהוגשו נגד יניב גבריאל ולדון בהן במשותף. עוה"ד גבריאל בחר להגיש תביעות נגדיות כנגד שלושת התובעים, בטענה האבסורדית כי הם חברו יחדיו ובמשותף, פעלו בכדי להעתיק ממנו את הכתבות שהוא עצמו העתיק.

הדיון המשפטי התביעות החל מבהלך שנת 2011 ולאחר שניסיונות גישור ופשרה בין הצדדים לא צלחו, עקב העובדה שיועץ המס גבריאל (שייצג את עצמו בהליכים המשפטיים – בתחילת הדרך) עמד על גרסתו וסרב להכיר במציאות ולהודות בעוולה הסדרתית שביצע.

לאורך השנים התנהל התיק בבית משפט השלום בתל אביב, כאשר במסגרתו הגיש עו"ד גבריאל ערעור על החלטת ביניים לבית המשפט המחוזי (נדחה) ובהמשך גם בקשת רשות ערעור (בר"ע) לבית המשפט העליון (נדחה).
בשלב מסויים מינה יועץ המס גבריאל את עורך הדין אוריה ירקוני כפרקליט מייצג וחדל לייצג את עצמו.

לאחר כמעט 7 שנים של דיונים מפרכים בבתי המשפט השונים, ולאחר שהשופטת המקורית בתיק (כבוד השופטת פינצו'ק) הוחלפה והתיק עבר לדיון אצל כבוד השופט אביים ברקאי, ניתן פסק דין חמור וקיצוני מאד, שקבע באופן חד משמעי ונחרץ כי עורך הדין יניב גבריאל הנו מפר זכויות יוצרים סדרתי.

טענותיו של יניב גבריאל והכרעת הדין בעניינו

"הנתבע טוען ביחס לתביעה זו וביחס לשלוש התביעות כי התובעים בתיקים השונים הם שותפים עסקיים, אשר ממניעים זרים שמו להם מטרה לפגוע במוניטין של הנתבע ולהפעיל עליו לחץ בלתי הוגן שיביא לצמצום פעילותו העסקית".

על כך נכתב בפסק הדין:

"טענה גורפת וכוללת לפיה התאספו ובאו תובעים שונים ועדים שונים והחליטו כולם לקום על הנתבע מעלה כשלעצמה סימני שאלה. טענה כזו המצטרפת לתמהות נוספות בגרסת ההגנה – מביאה לקביעה לפיה מדובר בטענת סרק. מאזן הסבירות נוטה יותר ובאופן מובהק לכך שהנתבע הוא זה אשר העתיק המאמרים – מאשר לכך שהתאספו להם תובעים שונים אשר העתיקו מאמרים וחלקי מאמרים מהנתבע".

עו"ד גבריאל שינה את גרסאות ההגנה שלו מספר פעמים לאורך ההליכים והתאים אותן לנסיבות כפי שהתגלו לו, בכל פעם מחדש. עובדה זאת לא נעלמה מעיניו של בית המשפט למרות מאמציו של הנתבע והתובע שכנגד.

כך כתב כבוד השופט אביים ברקאי בפסק הדין הארוך (18 עמודים) והחמור שפרסם:

"לא בכדי שינה הנתבע את מיקוד טענותיו. הטענה לפיה מאמריו הופיעו במסגרת אתר המכללה למיסים התגלתה, במלוא הכבוד, שאמירה שאינה אמת ואף חמור מכך."

שאלה, למה התכוון כבד השופט אביים ברקאי כאשר כתב: "הטענה לפיה מאמריו הופיעו במסגרת אתר המכללה למיסים התגלתה, במלוא הכבוד, שאמירה שאינה אמת ואף חמור מכך"?

כנגד יניב גבריאל נטען כי העתיק 3 כתבות. האחת בנושא לשון הרע (תביעה ראשונה), השניה בנושא ועדה רפואית של המוסד לביטוח לאומי (תביעה שניה) והשלישית, בנושא איסור הלבנת הון (תביעה שלישית).

כך פסק כבוד השופט ברקאי באשר להפרת זכויות יוצרים והעתקת הכתבה בנושא לשון הרע בתביעה הראשונה:

"הנתבע טוען בסיכומיו כי הראיה המרכזית להוכחה כי המאמרים בתביעה הראשונה והשנייה הם פרי עטו של הנתבע היא מחברות שיעורים במסגרת קורס חשבי שכר אשר הועבר על ידי הנתבע כבר בשנת 2006. במלוא הכבוד – אין לקבל גרסה זו וזאת בשל  הנימוקים המובאים להלן:

ראשית – אין לקבל הגרסה בשל המועד בו הופיעה. לאחר כתבי ההגנה

הגנתו של הנתבע כללה מאות עמודי טענות ונספחים והתייחסות לטענה לפיה המאמרים הופיעו באתר המכללה למיסים. אך הטענה העיקרית שהופיעה בפתח סיכומי הנתבע ובעיקר הגנתו לפיה המאמרים הופיעו במחברות קורס משנת 2006 – כלל לא הופיעה בהגנתו.

ויודגש – אין מדובר בבעל דין אשר הגיש הגנתו כלאחר יד, ללא נספחים או בהעדר טענות הגנה – אלא בכתב הגנה אשר ההשקעה בניסוחו ניכרת והמכיל, כאמור, מאות דפי טענות ונספחים.

מכאן – לו היה בסיס לטענת הנתבע בדבר הופעת המאמרים במחברות קורס משנת 2006 – הרי בסיס זה היה מופיע באופן בולט וברור, או לכל הפחות מופיע בצורה מסוימת בכתב ההגנה. כך לא היה".

ובהמשך הפריך פסק הדין את גרסתו של עורך דין גבריאל וכתב:

"המאמר העוסק בלשון הרע הועתק, כאשר הנתבע טוען כי דווקא התובעים בתביעה הראשונה הם אלה שהעתיקו ממנו מאמר זה. הדבר אינו עולה במבחן הסבירות וזאת לאור האמור להלן. המאמר המופיע אצל הנתבע מורכב למעשה משניים והוא רחב יותר ממאמרם של התובעים בתביעה הראשונה. ביחס לחלקו השני של מאמר הנתבע תהא התייחסות בסעיף 4.4 להלן. ואולם כבר עתה יודגש כי לו התובעים בתביעה הראשונה אכן היו מעתיקים מהנתבע את מאמרו – הרי נכון יותר וסביר יותר שהיו מעתיקים את המאמר במלואו ולא מסתפקים רק בחלק ממנו.

על בית המשפט להכריע בין שתי גרסאות: בגרסה האחת, היא גרסת התובעים,  מועלית הטענה כי הנתבע העתיק מהתובעים בתביעה הראשונה מאמר ושילב יחד עמו מאמר אחר; בגרסה השנייה, היא גרסת הנתבע – נטען כי התובעים דווקא העתיקו מהנתבע ומשום מה העתיקו רק חלק מהמאמר.

באיזון בין שתי הגרסאות – עדיפה יותר גרסת התובעים, לפיה הוסיפו למאמר שהועתק מהם, מאמר נוסף ולא גרסת הנתבע לפיה, מסיבות שונות, העתיקו התובעים רק חלק ממאמרו".

כמו כן נכתב כי נעשו שינויים יזומים באתר המכללה למיסים וחשבונאות, אליה הועתק המאמר בנושא לשון הרע:

"עוד הוכח כי המאמר "לשון הרע" באתר הוחלף בשלב מאוחר וביום 6/11/11 נוצר קובץ חדש שבו שם המחבר הוא הנתבע עצמו. אף הוצגו צילומי מסך המוכיחים כי לפני שנודע לנתבע על הטענות כנגדו ובטרם נשלחה אליו פניית התובעים – המאמר אשר הופיע באתר המכללה עסק בכלל ב – "פדיון ימי מחלה המשולמים עקב ניתוח יחסי עובד ומעביד פטורים מדמי ביטוח לאומי"…

מטעם הנתבע העיד מי שהתחזק את האתר, אשר מפאת האמור בשורות הבאות לא יוזכר בשמו. אותו "מתחזק" העלה גרסה תמוהה לפיה המאמרים אכן היו באתר אך הקישור אליהם לא היה תקין, אך הוסיף וציין כי אין לו שום מעקב ויכול לדעת האם הנתבע "נכנס" לאתר ושינה המאמרים; בנוסף נמסרה גרסה תמוה נוספת לפיה הקובץ שנחזה כחדש הוא למעשה עדכון גרסה שבוצעה על ידו, המתחזק. גרסה זו תמוהה, שכן ככל שעדכון הקובץ אכן נעשה על ידי המתחזק, הרי לא ברור מדוע הוא נושא את שמו של הנתבע.

כלומר – לא זו בלבד שהמאמרים לא נכללו בזמן אמת באתר המכללה, אלא הוכח כי נעשו פעולות להוסיף מאמרים אלה לאחר שלנתבע נודע על כך שהעתקת המאמרים התגלתה".

שאלה, למה התכוון כבוד השופט אביים ברקאי כאשר כתב בפסק הדין: "הוכח כי נעשו פעולות להוסיף מאמרים אלה לאחר שלנתבע נודע על כך שהעתקת המאמרים התגלתה"?

לגבי אחת העדות שהגיע להעיד מטעמו של יועץ המס יניב גבריאל נפסק:

"אין לקבל עדות בדבר מי שנטען כי למד בקורס בשנת 2006

בפני בית המשפט הופיעה עדה אשר כנטען השתתפה בקורס חשבי שכר ולמדה המאמרים בעניין לשון הרע וכן ועדות רפואיות. בשל האמירות ביחס למהימנותה – לא תצוין עדה זו בשמה.

אין לתת אמון בעדות עדה זו, אשר על פניו הייתה מוטית אינטרס ורצון לסייע לנתבע לא בהכרח תוך דבקות באמת. כך למשל הוכח, באמצעות איתור הודעה שרשמה במסגרת פורום חשבי שכר כי כלל לא השתתפה בקורס המלא אלא השתתפה במעין "מרתון" לימודים המיועד לנכשלים".

ובהמשך כתב כבוד השופט אביים ברקאי:

"ומעבר לפירכות שבעדות העדה, הרי גם לגופו של ענין לא נתתי אמון בעדות. העובדה שהעדה התפתלה בכל הקשור להשתתפותה בקורס, לעומת "מרתון", כמו גם השכנוע המלא בנוכחות הנתבע בקורס – בעודו מעביר יום עיון – חרגו מחוסר דיוק במתן עדות וכרסמו באמון בעדה זו. כאן המקום לציין כי גם עדות נוספת של אדם בשם דני, אשר שם משפחתו אינו מוזכר במכוון – לא ביססה הטענה לפיה המאמרים אכן הופיעו והיה בהם צורך במסגרת קורס חשבי שכר".

כך פסק כבוד השופט ברקאי באשר להפרת זכויות יוצרים והעתקת הכתבה בנושא ועדה רפואית בביטוח הלאומי בתביעה השניה:

"…אין לקבל הטענה ביחס למאמר הועדות הרפואיות, לאור עדות עדה שכתבה אותו. התובעים העידו את מי שלטעמם חיברה המאמר בענייני ועדות רפואיות. עדותה הייתה בהירה ומשכנעת ובכל מקרה – אינה בעלת דין ולא מצאתי כי יש לה ענין כלשהו לומר כזבים במשפטם של אחרים. נתתי דעתי לטענה לפיה לעדה אשר חיברה את המאמר קיים אינטרס לטעון כנגד הנתבע – וזאת ככל שעוולה והעתיקה ממנו מאמר זה. ובמילים אחרות – לעדה הטוענת כי חיברה את המאמר חשש שמא יתברר כי נפל פגם בפעולתה ולמעשה העתיקה המאמר ולכן העידה כפי שהעידה. כאן יודגש כי מעבר לעובדה שנתתי אמון בעדות המחברת – הרי גם לגופו של ענין גרסת הנתבע המשליך על כל אחד מהעדים או התובעים כי העתיקו ממנו, אינה סבירה".

באשר לניסיונו הכושל של עו"ד גבריאל להאשים את התובעים והעדים בכך שכולם חברו נגדו, לפי תאוריית קונספירציה חסרת תקדים נפסק:

"הנתבע טען גם כי לעו"ד לוינטל אשר הופיע כעד לטעון את אשר טען כנגד הנתבע; הנתבע טען כי עו"ד נוסף אשר הופיע כעד וטען כי מי ממשרדו כתב המאמר – אינטרס להעיד כך כנגד הנתבע; הנתבע טען גם כי לתובעים אינטרס להעיד כך ואפילו ביחס לתובע – עו"ד יעקב בטש הגדיל הנתבע וטען כי זה נפל קרבן ולמעשה נאלץ להגיש התביעה ולטעון כי הנתבע העתיק ממנו מאמר – בעוד שההיפך הוא הנכון. טענה גורפת וכוללת לפיה התאספו ובאו תובעים שונים ועדים שונים והחליטו כולם לקום על הנתבע מעלה כשלעצמה סימני שאלה. טענה כזו המצטרפת לתמהות נוספות בגרסת ההגנה – מביאה לקביעה לפיה מדובר בטענת סרק. מאזן הסבירות נוטה יותר ובאופן מובהק לכך שהנתבע הוא זה אשר העתיק המאמרים – מאשר לכך שהתאספו להם תובעים שונים אשר העתיקו מאמרים וחלקי מאמרים מהנתבע".

כך פסק כבוד השופט ברקאי באשר להפרת זכויות יוצרים והעתקת הכתבה בנושא איסור הלבנת הון בתביעה השלישית:

במסגרת תביעה זאת הופתע יניב גבריאל בבית המשפט, לאחר שבכתב ההגנה שלו טען כי הוא כתב את הכתבה שהתבססה על הצעת חוק לתיקון חוק איסור הלבנת הון במהלך שנת 2006.

גרסת ההגנה שנמצאה לא נכונה ובעייתית בלשון המעטה, נתקלה בבעיה עובדתית אחת שכן, הצעת החוק שעליה התבססה הכתבה פורסמה רק ביום 11/7/2007, כשנה לאחר שעורך הדין גבריאל טען שכתב אותה.

כאשר הבין יועץ המס יניב גבריאל כי יש לו בעיה עובדתית בגרסת ההגנה שלו, הוא פעל כך:

"לטענת הנתבע – המאמר המועתק נכתב על ידו כבר בשנת 2006 עוד טרם הצעת החוק. הנתבע סיפק שורה של אסמכתאות מהן ניתן ללמוד כי האמור במאמר הופיע ברבים, בפרסומים שונים, עוד טרם הצעת החוק. באשר להודעות הדוא"ל המוכיחות כי המאמר נכתב על ידי התובע עו"ד בטש – טוען הנתבע כי זה חבר יחד עם עו"ד במשרד זיסמן אהרוני גייר ושות', ויחד עם מנהלת המשרד ויחדיו בדו ראיות כך שיתאימו לגרסת תביעתם. עוד טוען הנתבע טענות שמהותן הוא כי התובע  עו"ד בטש נאלץ להגיש התביעה על מנת שלא ייתפס בקלקלתו כמי שהעתיק מאמר מהנתבע".

השופט אביים ברקאי כתב בפסק הדין:

"סביר יותר שמאמר הכולל האמור בהצעת חוק ייכתב לאחר פרסום הצעת החוק. הגיוני, סביר וברור כי מאמר המתייחס לשינויים שנכללו במסגרת הצעת חוק ייכתב לאחר פרסום הצעת החוק".

בהמשך פסק דינו המפורט נכתב:

"לא סביר ואין לקבל טענה לפיה הנתבע החליט במסגרת עבודתו השוטפת ופרסום מאמרים במגוון רחב עד מאוד של תחומים – לערוך דווקא מחקר אקדמי ולהתחרות במנסחי הצעת החוק טרם זו פורסמה. כאשר יש לבחור בין שתי גרסאות  – האחת של התובע, בתביעה השלישית ואחת של הנתבע, הרי זו של התובע נראית סבירה, נכונה והגיונית וזו של הנתבע מופרכת מאליה".

בהמשך ציין כבוד השופט ברקאי כי 2 עדים שהגיעו להעיד מטעמו של יניב גבריאל, לא העידו עדות אמינה (בלשון המעטה) ולא ניתן לתת בהם אמון או לקבל את גרסותיהם הקלושות. אחד העדים, היה מאבטח מהעיר לוד, שטען כי השתתף מיוזמתו ביום עיון בנושא איסור הלבנת הון שקיים יניב גבריאל בשנת 2006.

העד השני, עורך דין במקצועו, הגיע והעיד עדות לא אמינה בלשון המעטה וכבוד השופט אביים ברקאי בחר מתוך רחמים, שלא לפרסם את שמו של העד בפסק הדין על מנת שלא להשחיר את שמו ולסבך אותו.

כך כתב השופט אודות אותו עורך דין שהגיע והעיד עדות בעייתית מאד, מטעמו של עו"ד יניב גבריאל:

"כתמיכה לגרסת הנתבע הובא עו"ד אשר מפאת האמור בשורות הבאות,  שמו לא יירשם במסגרת פסק הדין… מספר תמיהות עולות מעדות עוה"ד אשר הביאו, במלוא הזהירות, לכך שלא נתתי אמון בעדותו… כאן המקום לציין כי עוה"ד העד הוא זה שגם אישר בחתימתו את תצהירי הנתבע, כאשר הנתבע ייצג עצמו. בכך כשלעצמו אין כל רבותא – אך הדבר בהחלט שופך אור נוסף על ההיכרות והקשר עם עוה"ד העד".

אמינותו של יניב גבריאל לפי דעתו של כבוד השופט אביים ברקאי

לפני סיום פסק דינו המפורט ולפני קביעת הפיצויים, בחר כבוד השופט לפרט בפרק נפרד תחת הכותרת "ביחס לאמינותו של הנתבע" תוך שהוא כותב על יועץ מס ועורך דין מוסמך את הדברים החמורים הבאים:

"מעבר לכל האמור לעיל – אף לא נתתי אמון בנתבע עצמו"
"כל גרסתו של הנתבע עמדה על כרעי תרנגולת וגם מהן קרסה"
"בנוסף לכל התמיהות שעלו לעיל, הרי גם בחקירתו הנגדית נראה היה כי תשובות הנתבע מוטות אינטרס"
"די לעיין בפרוטוקול הדיון על מנת לראות כיצד התחמק הנתבע מתשובות מעת לעת או ענה להן כעורך דין ולא כעד"
"גרסתו היתה זרועה בספקות ותמיהות"

פסק הדין חייב את יניב גבריאל לשלם פיצויים בסך 90,000 ש"ח שהתחלקו בצורה שווה בין שלושת התובעים.

לימים, הגיש יניב גבריאל ערעור על פסק הדין של השופט אביים ברקאי, בהליך ע"א 17495-03-18 בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

תביעת לשון הרע ובקשה לקבלת צו מניעה שהגיש עו"ד גבריאל בבית המשפט המחוזי בלוד כנגד 2 מהתובעים, ימים ספורים לאחר פסק הדין של כבוד השופט ברקאי, נדחו על ידי כבוד השופט יעקב שפסר בהליך ת"א 14651-02-18.

במסגרת הדיון הודיע עו"ד גבריאל כי הסיר את המאמרים המועתקים ואף הוסכם על צו מניעה קבוע אשר אוסר על עו"ד גבריאל לעשות כל שימוש במאמרים שהעתיק.

פסק הדין המדובר בתיקים:

ת"א 44524-11-11 לוין ואח' נגד יניב גביראל ואח'
ת"א 11695-02-13 בטש ואח' נגד יניב גבריאל ואח'
ת"א 5327-12-11 אתיקה השקעות בע"מ ואח' נגד יניב גבריאל ואח'