רשות המסים הודיעה: הארכת המועד לגילוי מרצון

עד סוף השנה ניתן לבצע גילוי מרצון על עבירות הלבנת הון, שמקורן עבירות מס. מה המשמעות מבחינת החוק? האם כדאי לחכות לרגע האחרון? וכיצד ניתן להצהיר?

בסוף השבוע פירסמה רשות המיסים הודעה על הארכת המועד האחרון להגשת בקשות, במסגרת נוהל הגילוי מרצון, עד לסוף השנה, כלומר עד ה-31 בדצמבר 2016. נוהל הגילוי מרצון כולל שתי הוראות שעה שהוארכו, אשר נועדו להקל על הגשת הבקשות לגילוי מרצון ועיקרן:

הגשת בקשות אנונימיות – במסלול זה ניתן להגיש בשלב הראשוני בקשות ללא ציון פרטי הנישום, על מנת לברר את חבות המס הנובעת מהבקשה. מובן כי עם בירור חבות המס הצפויה יידרש הפונה לציין את שמו של הנישום ופרטיו המלאים.

מסלול מקוצר – כאשר סך ההון שנכלל בבקשה אינו עולה על 2 מיליון ש"ח וההכנסה החייבת הנובעת ממנו אינה עולה על 0.5 מיליון ש"ח. ניתן להגיש את הבקשה במסלול המקוצר בצירוף דוחות המס המתקנים הרלוונטיים. עם אישור הבקשה, יונפק לפונה שובר תשלום. עם תשלום השובר במועד, תימסר לפונה הודעה שלא תיפתח נגדו חקירה פלילית בנוגע למידע שמסר.

אולם להודעה האמורה נוסף הפעם מימד חשוב נוסף, הקשור בתיקון מס' 14 שאישרה הכנסת לחוק איסור הלבנת הון מחודש מרץ השנה, ולפיו מעתה נחשבות עבירות המס כ-"עבירות מקור" לעניין חוק איסור הלבנת הון. משמעותו של תיקון זה הינה דרמטית, שכן חוק איסור הלבנת הון מאפשר לרשויות המדינה הפעלת סנקציות כלכליות משתקות כנגד חשודים בעברות הלבנת הון, עד כדי הקפאת חשבונות בנק ואף החרמת כל רכושו של אדם וחילוטו לטובת המדינה. הסמכויות הדרקוניות מאפשרות לרשויות המדינה כבר בשלב החקירה לעקל את כל רכושו של החשוד ולהקפיא את כל חשבונות הבנק שלו באופן שאינו מאפשר לו אפילו לשכור על חשבונו סנגור פרטי ומאלץ אותו להיעזר בשרותי הסנגוריה הציבורית כחשוד חסר אמצעים. כפי שארע השנה בפרשת סמי לוי.

ניתן לתהות אם אמצעים כה דרקוניים עולים בקנה אחד עם ערכים בסיסיים של זכויות אדם בכלל וזכויות נחקרים בפרט, והאם הפעלה של סנקציות משתקות מסוג זה ראויות ליישום במקום שבו מדובר בעבירות מס בלבד, להבדיל מעבירות חמורות אחרות של עבריינות כבדה המשלבת בתוכה מרכיבים של פשע מאורגן ושל טרור.

אולם נכון להיום המצב החוקי החדש מאפשר לרשות להפעיל את "אמצעי יום הדין" גם כנגד עברייני מס. רק ימים יגידו אם הרשויות תעמודנה בפיתוי להפעיל אמצעים אלה במקרים רגילים, גם כאלה המחייבים מידה של איפוק וריסון, להבדיל אולי ממקרים אחרים של עבריינות מס משולבת עם פשיעה מאורגנת כבדה ואלימה. ניסיון החיים מלמד כי כאשר יש לרשויות השלטון סמכויות וכוח בלתי מוגבלים, הם אינם מהססים לעשות בו שימוש רחב ויש לקוות כי בתי המשפט ייצרו את האיזון הראוי ויעמידו גבולות של מידתיות ואיפוק בהפעלת האמצעים הדרקוניים האמורים.

עו"ד רו"ח איתי הכהן
עו"ד רו"ח איתי הכהן | צילום: יח"צ

מכל מקום, הודעת הרשות על הארכת נוהל הגילוי מרצון טומנת בחובה מבחינה זו גם הקלה משמעותית בכך שהחסינות מפני העמדה לדין פלילי תחול גם על עבירות של חוק איסור הלבנת הון שמקורן בעבירות מס. במילים אחרות, הנוהל מעניק מעתה חסינות מפני הסנקציות הכלכליות המשתקות העלולות להתלוות מעתה להרשעה בעבירות מס המהוות גם עבירות על חוק איסור הלבנת הון.

תיקון 14 לחוק איסור הלבנת הון כאמור, בצד פריסת רשת הסכמים בילטרלייים לחילופי מידע בין ישראל למדינות שונות בעולם, לרבות מדינות הנחשבות כמקלטי מס, מציבים טבעת הולכת ומתהדקת סביב צווארם של אלו המחזיקים הון לא מדווח בבנקים בחו"ל. שכן, העברת המידע על קיומם של החשבונות האמורים מצד הבנקים היא רק שאלה של זמן ותלויה ביכולתה של רשות המיסים לעבד ולטפל בכמות המידע שיזרום אליה, דבר הנתון בספק.

מכל מקום, במצב החוקי הקיים המשתלב באווירה משפטית בינלאומית האוסרת מלחמת חורמה בהון השחור, דומה כי "הגילוי מרצון" הינו מהלך שכבר אינו תלוי כל כך ברצונם הטוב של הנישומים. הארכת הנוהל הקיים בחצי שנה נוספת, על ההקלות הטמונות בו עלול אפוא להיות חלון ההזדמנויות האחרון לנישומים בעלי הון לא מדווח להסדיר את ענייניהם בתנאים נוחים יותר. ככל שהטבעת הסוגרת כאמור על העלמות המס מתהדקת יש להניח כי התנאים להסדרת העניין, במסגרת נוהל גילוי מרצון, יהיו בעתיד פחות נוחים מבחינת הנישומים מאשר אלו החלים היום עד לסוף שנת המס. יש לזכור כי הגשת הבקשה לגילוי מרצון מחייבת איסוף מסמכים והכנת תחשיבי המס הרלוונטיים כך שלא רצוי יהיה לבנות על "הרגע האחרון" בסוף שנת המס ויש להיערך לכך כבר כעת.

עו"ד איתי הכהן, מומחה במיסוי בינ"ל ותכנון מס, ומייעץ גם באתר פרקליטים

(כתבה ממומנת)

תגובות  (0 תגובות ב 0 דיונים)

הוסף תגובה