תביעה בעילת רשלנות רפואית לאחר טיפול IVF

מקרי רשלנות הרפואית במסגרת טיפולי הפריה חוץ גופית, IVF, יכולים להתרחש לכל אורך שלבי הטיפול ובדרכים שונות. מאחר ומדובר בטיפולים מורכבים, רגישים, ועדינים, אשר כרוכים לא רק בהשקעת כספים רבים וזמן רב, אלא גם בהרבה מאד מתח וחרדה, אזי מרכיב הנזק הלא ממוני בגין הכאב, הסבל, ועוגמת הנפש יכול להיות משמעותי ביותר, לרבות בגין אובדן הסיכוי להביא ילד לעולם.

בסקירה המעניינת שלפניך מסביר עורך הדין עופר סולר, מומחה בתחום הרשלנות הרפואית, על מקרה של תביעה בעילת רשלנות רפואית שהוגשה בשל אובדן ביציות מופרות במסגרת טיפולי IVF ארוכים ומורכבים. עוה"ד סולר מסביר על עילת התביעה, הנזקים המיוחדים למקרה והדרך בה פסק בית המשפט בהליך.

במסגרת הליך ת.א. 6880/03 ניר סובול נ' מרכז רפואי רבין, אשר התנהל בבית משפט השלום בכפר-סבא, נדונה תביעת רשלנות רפואית שהגישו בעל ואשה כנגד המרכז הרפואי רבין, עקב אובדן מבחנה שהכילה 4 ביציות מופרות של בני הזוג, וזאת בשל תקלה שאירעה במיכל ההקפאה שבה המבחנה הוחזקה.

כמו במקרים רבים של טיפולי IVF, גם התובעת באותו התיק עברה סדרה של טיפולי הפרייה שונים, לרבות טיפולים הורמונאליים וטיפולי הזרעה, ללא הועיל, וזאת במשך 6 שנים תמימות.

לבסוף החליטו בני הזוג לעבור טיפולי הפרייה חוץ גופית. לבני הזוג הוסבר כי לשם העלאת סיכויי האישה להכנס להריון, עליה ליטול תרופות הורמונליות במינונים גבוהים, העלולות לגרום לה, לאור היותה לוקה בשחלות פוליציסטיות, לסיבוכים רפואיים חמורים.

אולם חרף הסיכונים הללו ובשל רצונם העז בילדים, החליטו בני הזוג  לנסות את טיפולי ההפריה החוץ גופית. הטיפולים כללו נטילת תרופות הורמונליות במינונים גבוהים, תרופות לדיכוי תופעות לוואי, בדיקות דם תכופות, בדיקות אולטרסאונד יומיות והיו כרוכים בגירוי יתר שחלתי שגרם לכאבים, תופעות לוואי ואשפוזים.

האישה עברה שתי שאיבות ביציות. בשאיבת הביציות הראשונה, נשאבו ממנה 14 ביציות, מתוכן 3 הופרו בהצלחה בזרעו של בעלה, אך כשהן הוחזרו לרחמה של האישה, לא התפתח מאף אחת מהן הריון.

כעבור למעלה משנה היא עברה שאיבת ביציות שניה, במהלכה נשאבו ממנה 13 ביציות ומתוכן הופרו 8 ביציות. אחת מהן הושמדה עקב איכותה הירודה, כך שנותרו מהן 7 ביציות מופרות.

מתוכן 3 הוחזרו לרחמה של האישה. אחת מהן הצליחה להיקלט ולהתפתח כדבעי, עד ללידת בן בריא לבני הזוג. חצי שנה לאחר מכן, האישה הרתה באופן ספונטני, כמו שלא פעם קורה אצל מי שעוברים טיפולי פוריות לאחר שהם כבר מצליחים להביא ילד לעולם, ונולד להם ילד שני.

4 הביציות המופרות שנותרו מהשאיבה השניה נשארו בהקפאה במיכל של חנקן נוזלי במעבדה של היחידה להפריה חוץ גופית של בית החולים. זאת, שם שמירתן במצב בו ניתן יהיה להחזירן לרחמה של האישה, לכשירצו בני הזוג לנסות שוב להרות בדרך זו.

לאחר חלוף למעלה  מ-5 שנים ממועד הקפאת הביציות, במהלכן בני הזוג לא פנו לבית החולים על מנת לעשות בהן שימוש, הם קיבלו מבית החולים הודעה בכתב לפיה 4 הביציות המופרות שלהם אינן מתאימות יותר להחזרה, וזאת עקב תקלה במיכל ההקפאה שבו הן אוחסנו. בפגישה שקוימה בין הצדדים, הסביר נציג בית החולים לבני הזוג שמנהלת המעבדה לא אטמה כנדרש את מכסה המיכל בו הוחזקו הביציות המופרות, ביחד עם ביציות מופרות אחרות, וכתוצאה מכך התאדה החנקן הנוזלי והטמפרטורה במיכל עלתה אל מעבר למותר, דבר שגרם להשמדת הביציות המופרות.

בית החולים נטל אחריות על התקלה, ואף יזם הקמת ועדה שגיבשה קריטריונים לפיצוי המטופלים שניזוקו עקב התקלה. בראש הועדה עמד בשופט בדימוס, והיא כללה נציגים מטעם איגוד הרופאים בתחום המיילדות, האגודה למלחמה בסרטן, קופ"ח כללית, שהינם הבעלים של בית החולים רבין, וחברת הביטוח שלה. יחד עם זאת, הועדה לא כללה נציגים מטעם המטופלים-הניזוקים, לא קיבלה מידע רפואי ספציפי בנוגע אליהם, ולא שמעה עדויות מפיהם.

הוועדה העריכה, על יסוד עדויות מומחים ונתונים סטטיסטיים שהוצגו בפניה, כי הסיכוי ללידת ילד חי, כתוצאה ממחזור טיפול הפריה חוץ גופית אחד במסגרתו מוחזרות לרחם 3-4 ביציות מוקפאות, הינו 10%. בהתאם לכך  קבעה הוועדה סכום פיצוי בסיסי בסך של 70,000 ₪ בגין אובדן מבחנה של 3-4 ביציות מופרות.

בנוסף, הוועדה גם קבעה מספר פרמטרים המעלים או מפחיתים את הסכום הבסיסי הנ"ל לנוכח קיומן של נסיבות מיוחדות של המטופלים, כגון: גיל המטופלת מעל 38 שנים; כבר יש שלושה ילדים ומעלה במשפחה; קיומן של ביציות מופרות אחרות שלא נפגעו, בביה"ח הנתבע או בתי חולים אחרים; אובדן עניין של המטופלים בביציות המוקפאות.

הועדה גם התייחסה למשך תקופת הזמן שבמהלכה על בית החולים לשמור את הביציות המופרות בהקפאה. לכאורה, תקנה 9 לתקנות בריאות העם (הפריה חוץ גופית), התשמ"ז-1987 קובעת כי תקופת הקפאת הביציות המופרות לא תעלה על 5 שנים, אלא אם תתקבל בקשה להארכת תקופת ההקפאה ב-5 שנים נוספות.

תקנה זו גם מובאת לידיעת המטופלים ומופיעה בכתב ההסכמה לטיפול הפריה חוץ גופית עליו חותמים המטופלים מאז ינואר 1997. אולם, בפועל, הלכה למעשה, בתי החולים בארץ אינם נוהגים להשמיד את הביציות המופרות המוקפאות בחלוף 5 שנים, ואף לא בחלוף 10 שנים מההקפאה.

יתרה מכך: מבחינה רפואית, פוטנציאל ההפריה מאותן ביציות מוקפאות אינו יורד לטמיון גם בחלוף הזמן האמור. בהתאם לכך, קבעה הועדה כי מכח עקרונות דיני הנזיקין, לבית החולים יש חובת זהירות כלפי המטופלים שלא להשמיד את הביציות המופרות המוקפאות השמורות אצלו מבלי ליידעם בעוד מועד, כדי שהם יוכלו להביע עמדתם בעניין.

עוד קבעה הוועדה כי העובדה שחלפו למעלה מ-5 שנים ממועד הקפאת הביציות ועד למועד התקלה אינה מבטלת את חובת הזהירות שבין בית החולים לבין המטופלים. יחד עם זאת, יש בחלוף הזמן כדי להעיד על חוסר עניין ורצון של בעלי הביציות המופרות לעשות בהן שימוש. הרופאים העידו בפני הוועדה כי נדירים המקרים בהם מבקשים בעלי ביציות לעשות בהן שימוש לאחר חלוף 3 שנים, לא כל שכן לאחר 5 שנים מיום ההקפאה.

מאחר ולא היה לוועדה מידע באשר לנסיבות האישיות של כל נפגע, האם הוא המקרה בו כן היו מבקשים לעשות שימוש בביציות המופרות לאחר חלוף 5 שנים או לאו, החליטה הועדה שלא לשלול מנפגעים אלו את כל הפיצוי אלא להעמידו על 10% מן הפיצוי הבסיסי לו היו זכאים אילו לא חלפו אותן 5 שנים, דהיינו, על סך של 7,000 ₪.

מאחר ובמקרה דנן בני הזוג לא ביקשו לעשות שימוש בביציות המופרות וזאת בחלוף למעלה מ-5 שנים ממועד הקפאתן, הציע להם בית החולים פיצוי בשיעור של 10% מהסכום הבסיסי, בסך של 7,000 ₪ בלבד, וזאת בהתאם לקריטריונים שגיבשה הוועדה כאמור לעיל.

בני הזוג דחו את ההצעה, והגישו את התביעה כנגד בית החולים, שהתמקדה, איפוא, בשאלת גובה הפיצוי שמגיע לבני הזוג עקב אובדן 4 הביציות המופרות.

המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב שתי שאלות. האחת, מהו גובה הפיצוי הראוי לאור נסיבותיהם האישיות של בני הזוג, מצבה הבריאותי של האשה, וסיכויי הביציות המופרות להניב הריון ולידה, וזאת לאור העובדה לפי בית החולים טען שמדובר ב-3.3% בלבד, ואילו בני הזוג טענו שמדובר ב-20% – 25%. והשניה, עד כמה בני הזוג רצו לעשות שימוש בביציות עבור לזמן התקלה, וזאת לאור העובדה שכבר יש להם 2 ילדים.

לעניין כוונת בני הזוג לעשות שימוש בביציות המופרות, בית המשפט קבע כי אין כל יסוד להנחה כי אי פנייתם של בני הזוג  לבית החולים  במשך השנים שחלפו עד להשמדת הביציות המופרות, מלמדת על העדר עניין בהן והעדר כוונה לעשות בהן שימוש בעתיד.

לעניין הערכת הסיכוי ללידת ילד חי לאחר החזרת הביציות המופרות לרחם, קבע בית המשפט כי המדובר ב-10%, תוך אימוץ לקביעת הוועדה. עוד קבע בית המשפט כי בית החולים מנוע, מכח עקרון תום הלב, מלהתכחש במסגרת תיק זה למסקנות הוועדה שאותה הקים בעצמו, ושאת מסקנותיה הוא אימץ במלואן.

כעת נותר, איפוא, נותר לקבוע את סכום הפיצוי הראוי בגין אובדן סיכוי של 10% ללידת ילד חי, אשר נכלל במסגרת ראש הנזק הלא ממוני של כאב וסבל. בהתאם לפסיקה, שיעור הנזק הלא ממוני צריך להיקבע בהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה הקונקרטי, והכאבים והסבל של התובע במקרה הנדון. כך קבע בית המשפט העליון בהליך ע"א 357/80 נעים נ' ברדה.
בסופו של דבר בית המשפט פסק לבני הזוג פיצויים בסך של 80,000 ₪. זאת, לאור העובדה לפיה לבני הזוג כבר יש שני ילדים, ועל כן לא נשללה מהם ההנאה של חיי משפחה, מצד אחד, וכן מאחר שבת הזוג נמנעה מטיפול הפריה נוסף עקב מצבה הרפואי הבעייתי, ועל כן למעשה נסתם הגולל על סיכוייה ללדת ילד נוסף, מצד שני.
בנוסף, נפסקו לבני הזוג הוצאות משפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ + מע"מ. יובהר כי פסק הדין ניתן בשנת 2007.

קראו עוד: על רשלנות רפואית בטיפולי הפריה

(כתבה ממומנת)

תגובות  (תגובה 1 בדיון 1)

תגובתך נשלחה בהצלחה וממתינה לאישור

Comments are closed.